וואלה: המילה שחוצה בין סלנג לפורטל

יש מילים שנכנסות כל כך עמוק לתוך השפה היומיומית, עד שהן מאבדות את המשמעות המקורית שלהן. "וואלה" היא אחת מהן. אתה שומע אותה בכל מקום: בשיחת חברים, בחדשות, בפרסומות, אפילו בוועידות עסקיות. אבל מה בעצם עומד מאחורי המילה הזאת? עבור ישראלים רבים, "וואלה" היא לא רק קריאת הפתעה או אישור – היא הפכה למותג, לפורטל, ולחלק מהזהות הדיגיטלית של המדינה.
השורשים של "וואלה" מגיעים מערבית מדוברת, מהביטוי "والله" (וַאללָה), שפירושו "נשבע באלוהים". בעברית המדוברת היא קיבלה חיים חדשים: לפעמים היא מביעה ספק ("וואלה?!"), לפעמים אישור נלהב ("וואלה, ככה זה"), ולפעמים סתם מילוי שמחזיק את השיחה. זה סוג המילים שמשקפות איך שפה חיה מתפתחת – לא מתוך ספרי דקדוק, אלא מתוך צורך אנושי להביע רגש בחמש אותיות.
אבל הסיפור האמיתי של "וואלה" קרה כשהמילה הפכה לכתובת אינטרנט. ב-1997, כשהאינטרנט הישראלי עוד היה בחיתוליו, הקים אילן ישועה את פורטל וואלה. השם לא נבחר בגלל המילון – אלא בגלל התחושה. "וואלה" נשמעת מקומית, נגישה, כזו שגולש ישראלי יכול לסמוך עליה. שנים אחר כך, וואלה הפכה לאחת הפלטפורמות הגדולות בישראל, עם חדשות, תוכן, שירותים ורשתות חברתיות.
מה שמעניין הוא איך המילה והאתר מזינים זה את זה. כשמישהו אומר "וואלה" בשיחה, זה לעיתים מעורר אסוציאציה מיידית לפורטל. ולהפך – כשאתה נכנס לאתר וואלה, אתה לא יכול לשכוח את המילה שממנה הוא בא. יש כאן מעגל תרבותי נדיר: מילת סלנג הפכה לשם ביתי של תאגיד תקשורת, ובתמורה, התאגיד נתן למילה משקל חדש בשפה.
אבל "וואלה" היא יותר מפורטל. היא דוגמה לאיך טכנולוגיה ותרבות נפגשים. בעידן שבו כל אתר מנסה להיקרא בשם גלובלי או באנגלית, וואלה נשארה עברית (או בערבית מדוברת) – והיא שגשגה דווקא בגלל זה. היא לא ניסתה להיות "גוגל הישראלי" או "יאהו העברי", אלא פשוט "וואלה".
למי שמכיר את המילה רק מהפורטל, כדאי לזכור שהיא לא נולדה במסדרונות הייטק. היא נולדה בשווקים, בבתי קפה, בשיחות בין אנשים. הפורטל פשוט תפס גל קיים ורכב עליו בחכמה.
אולי השיעור הגדול ביותר הוא שהמילים הכי פשוטות – אלו שנמצאות על קצה הלשון – הן לפעמים הכי חזקות. "וואלה" היא לא מילה יפה במיוחד או עמוקה במיוחד, אבל יש בה משהו אותנטי. ובעולם של מיתוג מחושב ובינה מלאכותית, דווקא האותנטיות הזו היא נדירה.
וואלה? וואלה.