צבא לבנון: תפקידו, יכולותיו ומעמדו במערכת הביטחון הלבנונית

צבא לבנון, או בשמו הרשמי הכוחות המזוינים של לבנון, הוא הצבא הלאומי של המדינה ואחד המוסדות המרכזיים שלה. תפקידו להגן על גבולות לבנון, לשמור על הביטחון הפנימי ולסייע לרשויות האזרחיות במצבי חירום. עם זאת, מעמדו של הצבא מורכב במיוחד: הוא פועל במדינה שבה קיימים מוקדי כוח חמושים נוספים, ובראשם חזבאללה, ולכן יכולתו להשפיע על המציאות הביטחונית אינה נקבעת רק לפי מספר החיילים או סוגי הנשק שברשותו.
הצבא הלבנוני שונה מארגונים חמושים אחרים הפועלים במדינה בכך שהוא כפוף רשמית לממשלה ולמוסדות המדינה. בראש המערכת עומד הנשיא כמפקד העליון, ואילו ניהול הצבא בפועל נמצא בידי הפיקוד הצבאי ומשרד ההגנה. מבחינה חוקית, רק הכוחות המזוינים הלבנוניים רשאים לייצג את המדינה כצבא לאומי, אך בפועל חלוקת הכוח בשטח מורכבת בהרבה.
היסטוריה של צבא לבנון
צבא לבנון הוקם לאחר קבלת העצמאות של המדינה בשנת 1943, על בסיס יחידות מקומיות שפעלו בתקופת המנדט הצרפתי. כבר מראשיתו הוא נדרש להתמודד עם אתגר עדין: לבנון היא מדינה רב-עדתית, שבה קיימות קבוצות דתיות ופוליטיות רבות, וכל החלטה ביטחונית עלולה להתפרש כחלק ממאבק פנימי.
במהלך מלחמת האזרחים בלבנון, שנמשכה בין 1975 ל-1990, נפגע הצבא קשות. חיילים וקצינים השתייכו לקבוצות שונות, ובשלבים מסוימים הצבא התפצל או איבד שליטה באזורים נרחבים. לאחר סיום מלחמת האזרחים נעשה מאמץ לבנות מחדש את הצבא כמוסד לאומי מאוחד, אך המשימה הייתה מורכבת, משום שהמדינה עצמה נותרה מחולקת מבחינה פוליטית וחברתית.
בשנת 1982, במהלך מלחמת לבנון הראשונה, נחלש עוד יותר מעמדו של הצבא הלבנוני. חלקים מהמדינה היו תחת שליטה או השפעה של גורמים זרים ומיליציות מקומיות, והצבא התקשה לתפקד ככוח ריבוני אחיד. בשנים שלאחר מכן הוא התמקד בעיקר בשיקום, באיחוד שורות ובהחזרת נוכחות המדינה לערים ולצירים מרכזיים.
אחד האירועים המשמעותיים בתולדות הצבא היה הלחימה מול ארגונים ג'יהאדיסטיים במחנה הפליטים נהר אל-בארד בשנת 2007. המערכה המחישה כי לצבא הלבנוני יש יכולת לנהל מבצעים מורכבים נגד ארגונים חמושים, אך גם חשפה את הקשיים הכרוכים בלחימה בשטח עירוני צפוף ובתנאים מוגבלים.
מבנה ויחידות
הצבא הלבנוני כולל זרוע יבשה, חיל אוויר וחיל ים. זרוע היבשה היא הגדולה והחשובה ביותר, והיא אחראית על רוב הפעילות המבצעית בגבולות ובתוך המדינה. לצד יחידות חי״ר פועלות יחידות משוריינות, יחידות ארטילריה, כוחות מיוחדים, יחידות הנדסה, מודיעין, לוגיסטיקה ורפואה.
הכוחות המיוחדים של צבא לבנון נחשבים לאחד המרכיבים המקצועיים יותר במערכת. הם משמשים לפעולות נגד טרור, למבצעים מיוחדים, למעצרים מורכבים ולתגובה לאירועים חריגים. עם זאת, איכות היחידות אינה אחידה בכל הצבא, והיא מושפעת מהכשרה, מתקציב, מזמינות ציוד ומיכולת התחזוקה.
חיל האוויר הלבנוני קטן יחסית ומתמקד בעיקר במשימות סיור, תצפית, תובלה ותמיכה מבצעית מוגבלת. אין ללבנון חיל אוויר בעל יכולת מקבילה לזו של מדינות אזוריות גדולות, ולכן חיל האוויר אינו נועד להשיג עליונות אווירית. חשיבותו העיקרית היא באיסוף מידע, בהעברת כוחות ובסיוע באזורים שבהם נדרש מענה מהיר.
גם חיל הים הוא כוח קטן, שתפקידו העיקרי הוא הגנת החוף, פיקוח ימי, מניעת הברחות וסיוע בפעולות חיפוש והצלה. הצי הלבנוני אינו בנוי למערכות ימיות רחבות היקף, אלא לבקרה על המרחב הימי הקרוב לחופי המדינה.
הגבול עם ישראל והגבול עם סוריה
לצבא לבנון יש תפקיד חשוב בגבול הדרומי, אך נוכחותו באזור פועלת לצד כוח יוניפי״ל של האו״ם. לאחר מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 הורחבה נוכחות הצבא בדרום המדינה, בהתאם להחלטת מועצת הביטחון 1701. הצבא ויוניפי״ל אמורים לסייע בשמירה על היציבות, בפיקוח על אזור הגבול ובמניעת פעילות חמושה שאינה בשליטת המדינה.
בפועל, יישום ההסדרים בדרום לבנון מושפע מהמצב הפוליטי ומהנוכחות של חזבאללה. הצבא הלבנוני אינו פועל בחופשיות מוחלטת בכל אזור, והיכולת שלו לאכוף את סמכות הממשלה משתנה בהתאם לנסיבות. לכן יש להבחין בין הנוכחות הפיזית של חיילים לבין שליטה מלאה במרחב.
הגבול עם סוריה הציב בפני הצבא אתגרים מסוג אחר. במהלך מלחמת האזרחים בסוריה חדרו ללבנון קבוצות חמושות, פליטים, אמצעי לחימה ורשתות הברחה. הצבא נדרש לאבטח אזורים הרריים, להתמודד עם חדירות ולסכל פעילות של ארגונים קיצוניים. הקרבות באזור ארסאל בשנת 2017 היו דוגמה למאמץ הצבאי נגד ארגונים סוניים קיצוניים שפעלו סמוך לגבול.
הקשר בין צבא לבנון לחזבאללה
השאלה המרכזית סביב צבא לבנון היא יחסו לחזבאללה. חזבאללה הוא ארגון פוליטי וצבאי רב-עוצמה, המחזיק בתשתיות, אמצעי לחימה ומערך פיקוד משלו. אף שהוא משתתף בפוליטיקה הלבנונית, הוא אינו כפוף לפיקוד הצבא הלבנוני.
מצב זה יוצר כפילות ביטחונית: מצד אחד קיים צבא לאומי שמייצג רשמית את המדינה; מצד שני פועל ארגון חמוש בעל יכולות משמעותיות ולעיתים אף גדולות יותר בתחומים מסוימים. הצבא הלבנוני נדרש לפעול בתוך המרחב הפוליטי הזה בזהירות, כדי להימנע מעימות פנימי שעלול לערער את המדינה כולה.
הוויכוח בלבנון אינו רק צבאי, אלא גם חוקתי ופוליטי. יש הטוענים שכל הנשק במדינה צריך להיות כפוף לממשלה ולצבא בלבד. אחרים רואים בחזבאללה כוח התנגדות חיוני מול ישראל, ומדגישים כי הצבא הלבנוני אינו מצויד או ממומן במידה שמאפשרת לו להגן לבדו על המדינה. המחלוקת הזו מלווה את לבנון במשך שנים, ואין לה פתרון מוסכם.
מימון, הכשרה וסיוע בינלאומי
צבא לבנון נשען במידה רבה על סיוע חוץ. מדינות כמו ארצות הברית, צרפת ומדינות מערביות נוספות סיפקו לאורך השנים כלי רכב, אמצעי תצפית, ציוד תקשורת, הכשרות ותמיכה לוגיסטית. גם מדינות ערביות תרמו בתקופות שונות לציודו ולבניית יכולותיו.
הסיוע הבינלאומי אינו מיועד בדרך כלל להפוך את הצבא הלבנוני לכוח התקפי גדול, אלא לשפר את יכולתו לבצע משימות של ביטחון גבולות, מאבק בטרור, שליטה בשטח, שמירת סדר וסיוע לאוכלוסייה. דגש משמעותי ניתן להכשרה מקצועית, לשיפור המודיעין ולבניית יחידות שיכולות לפעול באופן עצמאי.
אחד האתגרים הגדולים הוא תחזוקת הציוד. כלי רכב, מסוקים ומערכות קשר דורשים חלקי חילוף, דלק, טכנאים ותשתיות. כאשר המדינה נמצאת במשבר כלכלי, גם צבא שמקבל תרומות עלול להתקשות להפעיל את הציוד באופן רציף. מחסור במשכורות ובתנאי שירות עלול לפגוע גם במורל וביכולת לשמר כוח אדם איכותי.
המשבר הכלכלי בלבנון
המשבר הכלכלי החריף בלבנון פגע בכל מוסדות המדינה, ובכללם בצבא. ירידת ערך המטבע, האינפלציה ומחסור במשאבים הקשו על אנשי הקבע והחיילים להתמודד עם יוקר המחיה. במקרים כאלה, הבעיה אינה מסתכמת רק ברכישת נשק חדש. גם מזון, דלק, תרופות, תחזוקת בסיסים ותשלום משכורות הופכים לסוגיות ביטחוניות.
המצב הכלכלי משפיע גם על הגיוס ועל שימור קצינים. צבא מתפקד זקוק למסלול מקצועי, להכשרות ארוכות ולתמריצים שימנעו עזיבה של בעלי תפקידים. כאשר השירות הצבאי אינו מספק ביטחון כלכלי, נפגעת היכולת לבנות מוסד יציב לאורך זמן.
למרות הקשיים, הצבא נותר אחד המוסדות הלבנוניים המזוהים ביותר עם רעיון המדינה המאוחדת. עבור חלקים רבים באוכלוסייה, הוא נתפס כגוף שחוצה עדות ומחוזות, במיוחד בתקופות שבהן המערכת הפוליטית משותקת או מפוצלת.
מהן היכולות של צבא לבנון?
צבא לבנון מסוגל לבצע משימות של הגנת גבולות, סיורים, מעצרים, סיכול טרור, אבטחת תשתיות, חילוץ וסיוע באסונות. הוא יכול לנהל מבצעים נגד ארגונים חמושים שאינם מחזיקים בעליונות ברורה, במיוחד כאשר הוא נהנה מתמיכה מודיעינית ולוגיסטית.
עם זאת, יכולותיו מוגבלות במערכה מול צבא מודרני בעל חיל אוויר מתקדם, מערכות הגנה אווירית, מודיעין רחב ויכולת אש ארוכת טווח. לצבא הלבנוני אין בדרך כלל את היכולת לנהל מלחמה קונבנציונלית ממושכת מול מעצמה אזורית. לכן פעילותו מתמקדת בעיקר בביטחון פנים, יציבות גבולות ובניית נוכחות מדינתית.
חשוב גם להבדיל בין גודל הצבא לבין האפקטיביות שלו. מספר החיילים לבדו אינו מלמד על יכולת מבצעית. הכשרה, פיקוד, מודיעין, תחזוקה, זמינות דלק, תקשורת ושיתוף פעולה בין יחידות משפיעים לא פחות, ולעיתים יותר, מכמות כוח האדם.
מדוע צבא לבנון חשוב לאזור?
למרות מגבלותיו, לצבא הלבנוני יש חשיבות אזורית גדולה. תפקודו משפיע על היציבות בגבולות לבנון, על מניעת הברחות ועל היכולת לצמצם פעילות של ארגונים קיצוניים. נוכחות של כוח מדינתי מתפקד יכולה גם להפחית את הסיכון לכך שאזורים שלמים יהפכו למרחבים ללא שלטון.
מבחינת הקהילה הבינלאומית, חיזוק צבא לבנון הוא חלק ממאמץ רחב יותר לחזק את מוסדות המדינה ולמנוע קריסה ביטחונית. מנגד, כל תמיכה בו מעלה שאלות פוליטיות: כיצד לוודא שהסיוע משמש את הצבא בלבד? האם הוא מסוגל להפעיל את סמכותו בכל חלקי המדינה? ומה יהיה היחס בין הצבא לבין חזבאללה בעתיד?
התשובות לשאלות האלה תלויות לא רק בהחלטות של הפיקוד הצבאי, אלא גם בהתפתחויות הפוליטיות בלבנון, ביחסים עם סוריה וישראל, בתמיכה הבינלאומית וביכולתה של הממשלה לבנות הסכמה לאומית סביב שאלת הנשק.
עבור מי שמנסה להבין את צבא לבנון, הנקודה החשובה ביותר היא שמדובר במוסד בעל אחריות רחבה אך משאבים מוגבלים. הוא אינו פועל בחלל ריק: הוא חלק ממדינה רב-עדתית, שסבלה ממלחמת אזרחים, ממשברים כלכליים וממעורבות של גורמים אזוריים. לכן הערכת כוחו מחייבת לבחון לא רק את הנשק והיחידות, אלא גם את מידת העצמאות שלו, את הסמכות שהוא מקבל מהממשלה ואת יכולתו לשמור על יציבות בלי להיגרר לעימות פנימי.