לפני כעשור, ישבתי עם חבר סעודי בבית קפה בג'דה, והוא סיפר לי משהו שנחרת בזיכרוני: "אתה חייב לבחור צד," אמר בחיוך, "גם אם אתה לא אוהד כדורגל. בעיר הזו, להיות ניטרלי זה לא אופציה."
הוא צדק. היריבות בין אל-איתיחאד לאל-נאסר היא לא סתם משחק כדורגל נוסף בלוח המשחקים. זו יריבות שמחלקת משפחות, מחברת בין דורות, ומשקפת תהפוכות חברתיות ותרבותיות עמוקות יותר ממה שנראה לעין.
שורשיה של היריבות
אל-איתיחאד, שנוסד ב-1927 בג'דה, נחשב למועדון בעל המורשת העשירה ביותר בערב הסעודית. לעומתו, אל-נאסר (1955) קם בריאד, ובמשך שנים נחשב למועדון המייצג את המעמד הבינוני ואת השאפתנות העירונית.
מה שהופך את היריבות הזו למרתקת הוא שהיא חוצה גבולות גיאוגרפיים. זה לא רק "ג'דה נגד ריאד". זו התנגשות בין שתי תפיסות עולם: האחת נטועה במסורת ימית ומסחרית (אל-איתיחאד), והשנייה מייצגת את העיר החדשה והמודרנית (אל-נאסר).
רגעים בלתי נשכחים
אי אפשר לדבר על היריבות הזו בלי להזכיר את גמר ליגת האלופות האסיאתית ב-2012. אל-איתיחאד ניצח 4-1 במשחק הגומלין מול אל-נאסר, במה שנחשב לאחד הרגעים הדרמטיים בתולדות הכדורגל הסעודי. אבל גם אל-נאסר ידעה רגעי גדולה, כמו הזכייה באליפות הליגה ב-2019 לאחר מאבק צמוד עם אל-הילאל, כשאל-איתיחאד הייתה במצב של התאוששות.
מה שמעניין הוא שהדרבי הזה יצר לאורך השנים דמויות מיתולוגיות. החל ממחמד נור באל-איתיחאד, שעד היום נחשב לסמל המועדון, ועד למאז'ד עבדאללה באל-נאסר, שכינויו "הפנתר" מעיד על יכולתו יוצאת הדופן. שני השחקנים האלה לא היו רק ספורטאים מצטיינים – הם הפכו לסמלים תרבותיים שחרגו מעבר לכדורגל.
האימפקט הכלכלי והחברתי
בשנים האחרונות, עם כניסת הכסף הגדול לליגה הסעודית, היריבות קיבלה מימד חדש. רכישות כמו כריסטיאנו רונאלדו לאל-נאסר וכרים בנזמה ונגולו קאנטה לאל-איתיחאד הפכו את הדרבי הזה לאירוע גלובלי. אבל מתחת לפני השטח, האוהדים הוותיקים מרגישים שמשהו משתנה.
"פעם היינו הולכים למגרש עם אבותינו," סיפר לי אוהד אל-איתיחאד ותיק. "היום יש יותר תיירים, יותר מצלמות. זה טוב לכדורגל הסעודי, אבל הלב נשאר אותו דבר."
ואכן, העונה האחרונה הוכיחה שהיריבות לא איבדה מעוקצה. המשחק האחרון בין הקבוצות הסתיים בתיקו 2-2 דרמטי, עם שערים שהגיעו בדקות הסיום. היציעים התמלאו ב-50,000 צופים, והאווירה הייתה חשמלית.
אל-איתיחאד נגד אל-נאסר: יותר מספורט
מה שהופך משחקים כמו אל-איתיחאד נגד אל-נאסר למיוחדים הוא שהם מעבירים מסר עמוק יותר. כששתי הקבוצות נפגשות על המגרש, זה לא רק מאבק על שלוש נקודות. זהו ביטוי למורכבות של חברה שואפת קדימה תוך שהיא נשענת על מורשת עשירה.
הקהל באל-איתיחאד ידוע במסורת ובנאמנות הבלתי מתפשרת שלו. אוהדי אל-נאסר, לעומת זאת, מתגאים ביכולת ההסתגלות והחדשנות שלהם. שני הצדדים טוענים שהם מייצגים את "הרוח הסעודית האמיתית", וכל אחד מהם צודק מנקודת מבטו.
מבט לעתיד
עם ההשקעות האדירות בליגה הסעודית, היריבות הזו רק תלך ותתחזק. כל משחק בין אל-איתיחאד לאל-נאסר הופך לאירוע ברמה עולמית, עם כיסוי תקשורתי בינלאומי ועניין גובר מחוץ לגבולות הממלכה.
אבל מי שחושב שהכוכבים הבינלאומיים ישנו את אופי היריבות טועה. בסופו של דבר, מה שמחזיק את היריבות הזו בחיים הוא לא רונאלדו או בנזמה. אלו האוהדים שיעבירו את האהבה והשנאה לדור הבא, אלה הסיפורים שמסופרים סביב שולחן האוכל, ואלה הדרבים שייזכרו עוד עשורים קדימה.
אל-איתיחאד נגד אל-נאסר הוא לא סתם משחק. זו הצצה לנשמה של ערב הסעודית – מורכבת, נלהבת, ומלאת גאווה.
---