בישראל, שבה התקשורת נמדדת כמעט כל יום במבחן האמון הציבורי, יש עיתונאים שהפכו לשם נרדף לחשיפה. רביב דרוקר הוא אחד מהם. אבל מי שמכיר אותו רק מהכותרות עלול לפספס את הסיפור האמיתי – לא של החקירות הגדולות, אלא של האופן שבו הוא עושה עיתונות.
דרוקר לא מתחיל את הבוקר בשאלה "מה יסקרן את הקהל", אלא בשאלה "מה לא מסופר". ההבדל הזה, שמשייט בין גישת הרייטינג לבין עיתונות חוקרת שיטתית, הוא מה שמבדיל אותו. בעשור האחרון הוא פרסם תחקירים שנגעו בנקודות הרגישות ביותר של הממסד הביטחוני והפוליטי – מיחידת 8200 ועד פרשיות שחיתות במשרדי ממשלה. אבל השיטה שלו לא מסתכמת בהדלפות.
הוא עובד אחרת. במקום להסתמך על מקור אחד, דרוקר בונה תמונה ממסמכים, רישומים פומביים וראיונות חוזרים. המתחרים שלו אומרים לפעמים שהוא "אובססיבי", אבל בפרקטיקה העיתונאית זה בדיוק ההפך – זה מה שמונע טעויות. לאורך השנים, תחקיריו שרדו בקלות יחסית בדיקות משפטיות, מה שמעיד על רמת הדיוק.
חשוב להבין: דרוקר לא פועל בחלל ריק. התנאים בישראל לעיתונות חוקרת אינם פשוטים. איומים משפטיים, לחץ ציבורי, ולעיתים גם עוינות מצד גורמים בממשלה – כל אלה חלק מהשגרה. העובדה שהוא מצליח להמשיך לפרסם, שנה אחר שנה, מעידה על חוסן מקצועי נדיר.
אבל יש גם ביקורת. יש מי שרואה בדרוקר מקרה קלאסי של עיתונאי שחוצה את הגבול בין דיווח לפרשנות. הפוסטים שלו ברשתות החברתיות, למשל, לרוב אינם נייטרליים. הוא מציג עמדה, לא מסתתר מאחורי עובדות יבשות. בעיני תומכיו זה כנות; בעיני מבקריו זה חוסר אובייקטיביות. האמת, כנראה, נמצאת באמצע – וזאת בדיוק הסיבה שהדיון סביבו חשוב.
המורשת של רביב דרוקר תימדד לא רק בפרסים שקיבל (ויש לו כמה) אלא בשאלה האם הוא שינה את האופן שבו קוראים וצופים תופסים מידע. בעידן שבו פייסבוק וטיקטוק דוחקים את העיתונות המסורתית, עיתונאי כמוהו מזכיר שחקירה איטית ומדוקדקת היא עדיין הכלי החזק ביותר. לא כל תחקיר יגיע לכותרות ראשיות, אבל כל תחקיר כזה מוריד שכבה נוספת של ערפל.
אז בפעם הבאה שאתם רואים את השם שלו, זכרו שמאחורי הכותרת יש תהליך ארוך של בדיקות, טלפונים, וניהול סיכונים. העיתונות החוקרת בישראל חייבת לו הרבה – גם אם לא תמיד מסכימים איתו.
רביב דרוקר: האיש שמאחורי הכותרות
Source: HotArticle
Original link: https://www.hotarticle24.com/ngioiqv1