השם שלמה פילבר הפך בשנים האחרונות לאחד המזוהים ביותר בסיקור המשפטי בישראל. לא מדובר באיש ציבור שנבחר על ידי הציבור ולא באישיות שחיפשה את אור הזרקורים, ובכל זאת דמותו עומדת במרכזו של אחד התיקים המתוקשרים בתולדות המדינה: תיק 4000, הידוע גם כפרשת בזק–וואלה. כדי להבין למה השם הזה מופיע שוב ושוב בכותרות, כדאי להכיר את הדרך שעבר פילבר, את תפקידו בפרשה ואת המשמעות של הפיכתו לעד תביעה.
הרקע: איש ליכוד ועובד ציבור
שלמה פילבר בא מעולם הפעילות הפוליטית של מפלגת הליכוד. במשך שנים היה פעיל מוכר בשורות המפלגה, ובמקביל בנה קריירה בשוק הציבורי. בין היתר כיהן כמנכ"ל המועצה האזורית יואב, תפקיד שנחשב לאבן דרך בעולם הרשויות המקומיות, וצבר מוניטין כאיש מקצוע מסודר ויעיל. השילוב של נאמנות פוליטית וניסיון ניהולי הוא שהוביל אותו, בשנת 2015, לתפקיד המרכזי בחייו המקצועיים: מנהל משרד התקשורת.
המינוי עצמו היה טבעי יחסית לתקופה ההיא. שר התקשורת באותם ימים היה בנימין נתניהו, שכיהן במקביל כראש הממשלה וניהל את המשרד באופן אישי. מנהל המשרד, במבנה הזה, היה היד המקצועית של השר, והחלטות רגולטוריות רבות עברו דרכו.
התקופה במשרד התקשורת
תקופת כהונתו של פילבר במשרד התקשורת, בין 2015 ל-2017, התאפיינה לפי כתבי האישום והחומרים שנחשפו בהליכים המשפטיים בשורה של החלטות רגולטוריות שנויות במחלוקת, שכולן נגעו לחברת בזק ולבעל השליטה בה דאז, שאול אלוביץ'. בין הסוגיות המרכזיות: אישור המיזוג בין בזק לחברת הלוויין YES ללא תנאים מגבילים, הורדת תעריפי הסיטונאות שבזק גבתה מהמתחרות (ההחלטה המוכרת בכינוי "שובר שוויון"), והאטה או עצירה של תהליך ההפרדה המבנית של החברה.
בזמנו, חלק מההחלטות האלה עוררו עימותים ציבוריים ומקצועיים רגילים למדי בין הרגולטור לשחקני השוק. מה שהפך אותן שנים אחר כך למהות משפטית היה החשד שמאחורי ההחלטות עמד קשר שוחד: לפי עמדת התביעה, נתניהו פעל להיטיב עם אלוביץ' בזירה הרגולטורית, ובתמורה אתר וואלה, שהיה בשליטת אלוביץ', סיקר את נתניהו ואת משפחתו באופן חיובי באופן שיטתי. פילבר, לפי החשדות, היה זה שביצע בפועל את ההטבות הרגולטוריות במשרד.
חשוב לזכור שמדובר בגרסת התביעה. נתניהו ואלוביץ' הכחישו את כל החשדות מהרגע הראשון, ונתניהו טען בעקביות כי לא התערב בהחלטות רגולטוריות לטובת אלוביץ' וכי הסיקור בוואלה לא היה תלוי בו.
ההפיכה לעד תביעה
נקודת המפנה בחייו של פילבר, ובעצם בכל הפרשה, הגיעה בשלהי 2018. אחרי חקירה ארוכה של רשות המיסים והמשטרה, ובעקבות החשדות האישיים נגדו, חתם פילבר על הסכם עד מדינה עם פרקליטות המדינה. במסגרת ההסכם קיבל חסינות מלאה מהעמדה לדין, בתמורה להתחייבות למסור עדות אמת מלאה ומהימנה בכל ההליכים הקשורים לפרשה.
בפועל, פילבר הפך לעד התביעה המרכזי בתיק 4000, והיה לעד הבכיר ביותר מבין כלל עדי התביעה בתיקים נגד נתניהו. זהו מהלך נדיר יחסית במערכת המשפט הישראלית, שנעשה בדרך כלל כשהתביעה סבורה שעדותו של בכיר שהיה בתוך החדר עדיפה על פני כתב אישום נגדו. במקרה של פילבר, המשמעות הייתה שהאיש שלפי החשדות ביצע את המהלכים הרגולטוריים עצמם הפך למי שמספר לבית המשפט כיצד, לפי טענתו, הדברים התרחשו.
העדות במשפט
בשנת 2021, במהלך משפטו של נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים, נחקר פילבר במשך ימים ארוכים בחקירה ראשית ובחקירה נגדית. העדות שלו נחשבה לרגע מרכזי במשפט. הוא תיאר, לפי הפרסומים מהאולם, את הלחצים שהופעלו לכאורה מכיוון השר ואת האופן שבו, לדבריו, קיבל הוראות שקידמו את האינטרסים של אלוביץ'.
צוות ההגנה של נתניהו תקף את אמינותו של פילבר בכל הכוח. הטענות המרכזיות היו שפילבר פועל מתוך אינטרס אישי ברור לרצות את התביעה, שהוא זה שאחראי למהלכים הרגולטוריים ולא השר, ושעדותו נבנתה כך שתתאים לנרטיב של הפרקליטות. זו, בגדול, הדילמה שעומדת בבסיס כל הסכם עד מדינה: העד הזה מספק תמונה פנימית שאי אפשר להשיג בדרך אחרת, אבל הוא גם צד שכל עניינו האישי היה בהסדר עם הרשויות.
מה קורה מאז
גם אחרי סיום עדותו, שמו של פילבר לא נעלם מהכותרות. בשנת 2023 דווח על מהלך יוצא דופן: פילבר נעצר בחשד לעדות שקר ולעיכוב הליכי משפט, בקשר לנאמר בעדותו עצמה במשפט. עצם החשד, אם יאושר, עלול לערער את אחד היסודות המרכזיים שעליהם הושתתה התביעה בתיק 4000, ולכן הוא קיבל משקל ציבורי ומשפטי גדול. נכון לפרסומים, החקירה בעניינו נוהלה בנפרד מההליכים המקוריים, ויש להניח שהיא תמשיך ללוות את הפרשה גם בעתיד. כמובן שחשד אינו הרשעה, ופילבר זכאי לחזקת החפות כמו כל חשוד.
המשמעות הרחבה: עדי מדינה במערכת המשפט הישראלית
הסיפור של פילבר מצית גם דיון ציבורי רחב יותר, שחורג מהפרשה הספציפית. הסדרי עד מדינה הם כלי מקובל במערכות משפט בעולם המערבי, וההיגיון שלהם פשוט: כשעבירות מתבצעות בחדרים סגורים, לפעמים עד מבפנים הוא הדרך היחידה לפרק את המעטפת. הבעיה היא שהכלי הזה מחייב איזון עדין. התביעה צריכה להחליט אם עדות של בכיר בכיר שווה את המחיר של חוסר הענישה, וההגנה תמיד תנסה להראות שהעד מוטה.
המקרה של פילבר מדגים את שני הצדדים במלואם. מצד אחד, בלי עדותו קשה לדמיין איך נראה היה תיק 4000, כי הוא היה הגורם המקצועי שישב מול השר וקיבל ממנו הנחיות. מצד שני, ההסכם שקיבל והחשדות שעלו לגבי אמינותו הפכו אותו ליעד ההתקפה המרכזי של ההגנה, והערעור על אמינותו הוא אחד הקווים המרכזיים של ההליך כולו.
שורה תחתונה
שלמה פילבר הוא דוגמה לדמות שנקלעה ממקום של עבודה ציבורית שגרתית יחסית אל לבה של פרשה מהגדולות בתולדות המדינה. איש ליכוד ותיק שהגיע לנהל משרד ממשלתי ומצא את עצמו, תוך שנים ספורות, כעד התביעה המרכזי במשפטו של ראש ממשלה לשעבר, ואחר כך כחשוד בעצמו. מי שמעוניין לעקוב אחרי תיק 4000 ולהבין את הדינמיקה המשפטית שלו, לא יוכל לעשות זאת בלי להכיר את התפקיד שממלא פילבר בו, את היתרונות של עדותו ואת הסימני שאלה שנלווים אליה. הפרשה, נכון לעת כתיבת שורות אלה, ממשיכה להתפתח, והשם הזה כנראה ילווה אותה עוד זמן רב.