האלוף (מיל') יפתח רון-טל: המפקד שהוביל את פיקוד הצפון בעת הנסיגה מלבנון

שמו של יפתח רון-טל מזוהה יותר מכל עם השנים הסוערות של הלחימה ברצועת הביטחון בדרום לבנון, ועם ההחלטה ההיסטורית לצאת ממנה. לאורך שנים רבות, הפך רון-טל לאחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות ביותר במערכת הביטחון הישראלית, הן כשדחף ליצירת מציאות ביטחונית חדשה בגבול הצפון, והן כשנוי במחלוקת בקרב חלק מהאליטה הצבאית. עבור מי שמחפש להבין את התפתחותה של אסטרטגיית הביטחון של ישראל מול ארגוני הטרור, סיפורו מספק נקודת מבט עמוקה, מורכבת ולעיתים גם מפתיעה.
יפתח רון-טל נולד בישראל, ולמרות שלא רבים יודעים זאת, הוא צמח מתוך מסגרת עילית. הוא התגייס לצה"ל במחצית השנייה של שנות השישים ועבר מסלול קרבי באחת מיחידות החי"ר המובחרות, ולאחר מכן שירת גם ביחידות המיוחדות. הניסיון המבצעי שצבר כקצין וכמפקד בשטח, כולל במבצעים מורכבים ונועזים, לא היה רק קו ביוגרפי יבש — הוא עיצב את תפיסת עולמו כמי שמאמין ביתרון של איכות האדם, טכנולוגיה ומבצעיות על פני כוח גס בלבד. אלו היו הבסיס להמשך דרכו הביטחונית.
התפקיד המשמעותי הראשון שבו ביסס את שמו כמפקד שטח בכיר היה כשפיקד על עוצבת "הגליל". כמח"ט וכאוגדונרים באזור רצועת הביטחון, הוא חווה מקרוב את האתגרים המורכבים של לחימה מול כוחות חזבאללה. האכזבה מתפיסת הלחימה המסורתית, שהתבססה על אחיזה בשטח והחזקת מוצבים נוחים לגיחות, לצד המחיר הכבד ששילמו חיילי צה"ל, זרעו בו את הזרעים לבניית תפיסה חדשה. רון-טל לא הסתפק בניהול השוטף של הלחימה; הוא הוביל מחשבה מעמיקה ואף נחשב לאחד הארכיטקטים של מעברים מהירים וביטחוניים, תוך שהוא מדגיש את החשיבות של התקפיות בגבולות ואת היכולת המוגבלת של צבא להתמודד עם גרילה בטווח הארוך ללא הגדרה ברורה של "סוף משחק".
עם זאת, אין כמעט ספק שתפקידו המכונן של יפתח רון-טל היה כהונתו כאלוף פיקוד הצפון, שהחלה בסוף שנות התשעים ונמשכה עד תחילת שנות האלפיים. התקופה הזו הייתה מהקשות בתולדות הפיקוד. הלחימה ברצועת הביטחון הפכה לסאגה כואבת, שהגיעה לשיאה באסון השייטת בלבנון. דווקא בתקופה הזו, רון-טל נדרש לקבל החלטות אסטרטגיות הרות גורל, ולנהל לא רק קרב מול האויב, אלא גם מאבק פנימי מול ההנהגה הפוליטית בנוגע לעיתוי ולמהות היציאה מלבנון. הוא היה שותף פעיל, וכפי שנחשף במקורות שונים, גם מי שהשמיע קול עקבי ומקצועי על כך שאחיזת צה"ל ברצועה יצרה אשליה של הגנה ושבפועל היא פוגעת בביטחון החיילים ובחוסן הלאומי.
במאי 2000, כאשר ראש הממשלה אהוד ברק הורה על הנסיגה החד-צדדית, היה זה יפתח רון-טל שפיקד על צה"ל בשטח וליווה את ההיערכות המחודשת לאורך קו הגבול הבינלאומי. זהו הרגע שבו הוא נחרט בתודעה הציבורית. בעוד שרבים ראו בנסיגה מפלה וקריסה של הרתעה, רון-טל ראה בה צעד הכרחי והיסטורי. הוא נאלץ להתמודד עם ביקורת פנימית קשה, בעיקר מצד אנשי צבא שהאשימו אותו בכפירת עקרונות, וטענו כי הנסיגה תייצר ואקום ותותיר את יישובי הצפון חשופים לרקטות. מפרספקטיבה של שני עשורים, הביקורת הזו קיבלה נופך מעניין: רון-טל לא רק יצא אל מול הביקורת, אלא הציג נרטיב נוסף, בטענה כי "הרתעה אינה נמדדת באחיזה פיזית במשלטים, כי אם ביכולת שלך להגיב לביטחונם של אזרחיך מעבר לגבול". הוא קידם את תפיסת צבא קטן, חד ויעיל שפועל מתוך שטח מדינת ישראל באמצעות מודיעין וטכנולוגיה, ובכך בעצם הקדים את הקונספט של מבצעים ממוקדים וסיכולים ממוקדים שהפכו שנים לאחר מכן לסמל הפעולה של צה"ל בעימותים מול הטרור.
לאחר סיום תפקידו בפיקוד הצפון, המשיך רון-טל בתפקידים בכירים במערכת הביטחון, בין היתר תפקידים שבהם עסק בתכנון האסטרטגי של צה"ל ובעיצוב תפיסת ההפעלה של חיל האוויר. גם בסוגיות אלו הוא הותיר חותם ממשי, והמשיך להיות מוכר כמי שאינו חושש לאתגר את הקונצנזוס. אף על פי שפרש מצה"ל, הוא לא נעלם מהזירה הציבורית. הוא פועל בתחום העסקי ומשמש גם כחוקר וכמרצה במכוני מחקר שונים, ומדי פעם משמיע את קולו בסוגיות ביטחוניות חריפות. הוא ידוע בהתבטאויותיו השקולות אך החדות בנוגע לצורך להעמיק את השימוש במשאבים, על אופייה של רמת הביטחון השוטף ועל החשש מפני ניהול מופרז של עימותים אזוריים ללא אסטרטגיית יציאה.
סיפורו של יפתח רון-טל משלב בין הכורח הצבאי לתעוזת החשיבה. הוא אינו שייך לקטגוריה של מפקדים פופוליסטים, והוא אף נודע לעיתים כאדם מחוספס ושנוי במחלוקת במסדרונות הכוח. אך דווקא ההיסוסים שלו ביחס לתפיסות שהיו מקובלות, והאומץ לומר את מה שהגיוני מקצועית גם כשזה לא פופולרי פוליטית, הפכו אותו לאחת הדמויות החשובות ביותר לתחום הביטחון של מדינת ישראל סביב השאלות הגדולות של עיצוב גבולות החוסן. כשמסתכלים על האתגרים הביטחוניים של צה"ל מול ארגוני הטרור בעשור האחרון, ניתן לראות שחלק ניכר מהחשיבה ה"מודרנית" הזו, החל מההבנה של החשיבות בגמישות מבצעית ועד להעדפת מענה ממוקד וארוך טווח, מושתת על היסודות שהוא ואנשי משנתו הניחו לפני שנים רבות. בעבור הקורא המעוניין בהבנה מעמיקה של ההגות הביטחונית הישראלית, דמותו אינה רק פרק היסטורי, אלא מצע שלם של מחשבה על האופן שבו מדינה קטנה שואפת להבטיח את קיומה במזרח התיכון.