יש פוליטיקאים שאי אפשר להתעלם מהם. יש כאלה שממלאים כותרות, מתווכחים, צועקים. ואז יש את יעקב אשר. חבר הכנסת הוותיק מיהדות התורה, שפועל כבר שנים בצניעות שמזכירה עידן אחר בפוליטיקה הישראלית. אבל אל תתנו לשקט להטעות אתכם — מאחורי הקלעים, מדובר באחד מהמשפיעים המשמעותיים ביותר על סדר היום הציבורי בישראל.
בשונה ממה שרבים חושבים, יעקב אשר אינו רק "עוד ח"כ חרדי". הוא דמות מורכבת שפועלת בצומתים רגישים: בין דת למדינה, בין מסורת למודרניות, ובין האינטרסים המגזריים לצרכים הכלליים. דווקא הנקודות האלה הופכות אותו לאחת הדמויות המעניינות בכנסת הנוכחית.
המהנדס שלא תכנן להיות פוליטיקאי
יעקב אשר נולד בשנת 1965 בירושלים, למשפחה חרדית-ליטאית. מה שמעניין בסיפור שלו הוא שהוא לא תכנן להיות פוליטיקאי. הוא למד הנדסת חשמל—מקצוע טכנולוגי לחלוטין, שבעיני רבים במגזר החרדי נתפס כמסלול חריג. אבל דווקא הרקע ההנדסי הזה, לטענת מקורבים, הוא שמעצב את גישתו הפוליטית: שיטתית, ממוקדת פתרונות, לא מתלהמת.
הוא נכנס לפוליטיקה המקומית בירושלים, שימש כסגן ראש העיר, ומשם הדרך לכנסת הייתה טבעית. אבל בניגוד לפוליטיקאים שנכנסים לתפקיד ומיד מחפשים את אור הזרקורים, אשר התמקד בעבודה ועדתית. הוא הפך למומחה בתקציב המדינה, בתשתיות, ובנושאים שהציבור הרחב לא תמיד רואה אבל בהחלט מרגיש אותם בכיס.
הרגעים שבהם דווקא כן שמעו עליו
אחד הרגעים הבולטים בקריירה של אשר היה המאבק על חוק הגיוס. לא כי הוא צעק הכי חזק, אלא כי הוא ניהל משא ומתן שקט וארוך טווח מול מערכת הביטחון, משרד האוצר, ולעיתים גם מול חלקים במגזר שלו שלא הסכימו עם עמדותיו.
אשר נמצא בעמדה לא פשוטה: מצד אחד, הוא מייצג ציבור שמצפה ממנו להגן על עולם הישיבות. מצד שני, הוא מבין היטב שהמציאות הישראלית מחייבת פשרות. היו רגעים שבהם נמתחה עליו ביקורת חרה מתוך המגזר החרדי דווקא בגלל הנכונות שלו להתגמש. אבל הוא החזיק מעמד.
נקודה נוספת שבה ניכרה השפעתו היא בתחום התחבורה בשבת. בניגוד לתדמית של פוליטיקאים חרדים שתובעים "הכול או לא כלום", אשר ניהל משא ומתן שהניב פתרונות מדורגים: כבישים מסוימים נשארים פתוחים, אחרים נסגרים. לא כולם מרוצים, אבל יש מי שמעריך את הגישה הפרקטית הזו.
השפעה חוצת מחנות
מה שייחודי ביעקב אשר הוא היכולת שלו לעבוד עם כל המגזרים. הוא נחשב לדמות מקובלת גם בקרב חברי כנסת מהאופוזיציה. כשהוא מדבר על תקציב, הוא לא מדבר על "כמה מגיע למגזר שלי" אלא על "איך לגרום למשק הישראלי לעבוד טוב יותר". יש פוליטיקאים חרדים שנתפסים כמתנצלים או כמתבדלים, אבל אשר מצליח להעביר תחושה שהוא מבין את התמונה הכלכלית המלאה.
גם בנושאים טעונים כמו תקצוב מוסדות החינוך החרדיים, הוא יודע להציג נתונים, להשוות בין סעיפים, ולנהל דיון עובדתי. לא תמיד מסכימים איתו, אבל קשה לטעון שהוא לא מבין את החומר.
ביקורת ומורכבות
אי אפשר לכתוב על יעקב אשר בלי להזכיר את הביקורת שנמתחת עליו. יש מי שטוען שהוא נגרר אחרי ההנהגה הרבנית של יהדות התורה ואינו מקבל החלטות עצמאיות באמת. אחרים מבקרים אותו על כך שהוא מתמקד בנושאים כלכליים ותשתיתיים ופחות בנושאים ערכיים או חברתיים רחבים.
אפשר לטעון שהביקורת הזו מחמיצה נקודה: בפוליטיקה החרדית, הנאמנות למנהיגות הרוחנית היא תנאי בסיסי, לא אופציה. אשר לא מנסה להיות מורד או פורץ דרך. הוא פועל מבפנים, במגבלות המערכת שהוא חלק ממנה, ומשיג הישגים בתחומים שבהם יש לו מרחב פעולה.
מה אפשר ללמוד ממנו?
יעקב אשר מזכיר לנו שעוצמה פוליטית לא תמיד נמדדת בנפח הקול. יש מי שפועל בשקט, בתכנון קפדני, ומשיג תוצאות. בעידן שבו הפוליטיקה הישראלית רועשת ומקוטבת יותר מתמיד, הדרך שלו—שיטתית, מקצועית, נטולת התלהמות—ראויה לבחינה.
הוא לא ישנה את פני החברה הישראלית ביום אחד. הוא לא יכתוב כותרות דרמטיות. אבל מי שעוקב אחרי ההשפעה שלו על תקציב המדינה, על תשתיות, ועל יחסי דת ומדינה, מבין שמדובר באחת הדמויות המשפיעות ביותר בעמדות מפתח—גם אם לא תמיד רואים את זה בחדשות.
פוליטיקת השקט, מסתבר, עדיין עובדת.
---