כשחושבים על יריבות כדורגל בהולנד, רוב האוהדים מיד חושבים על אייאקס אמסטרדם מול פיינורד רוטרדם. אבל בשנים האחרונות, הקרב האמיתי על הכתר עובר דרך איינדהובן. אייאקס מול פ.ס.וו הפכה ליריבות שמגדירה את הכדורגל ההולנדי המודרני.
שתי פילוסופיות, שני עולמות
המפגש בין שתי הקבוצות האלה הוא הרבה יותר ממשחק כדורגל. זה עימות בין שתי תפיסות עולם שונות בתכלית.
אייאקס מייצגת את מורשת ה"טוטאל פוטבול" – משחק התקפי מבוסס מסירות קצרות, לחץ גבוה ושליטה בכדור. האקדמיה של אייאקס, הידועה בשם "דה טומס", מייצרת שחקנים בעלי טכניקה גבוהה וחשיבה טקטית יוצאת דופן. כמעט כל כדורגלן הולנדי גדול עבר שם – מיקראנף ועד דה ליכט, מדה יונג ועד סרחיניו דסט.
פ.ס.וו, לעומת זאת, פיתחה מודל שונה. היא אימצה זהות של "מועדון מפתח" – לוקחת שחקנים צעירים מוכשרים, מעצבת אותם, ומוכרת ברווח לאירופה. הסקאוטינג של פ.ס.וו נחשב לאחד הטובים ביבשת, והאקדמיה שלה מייצרת גם היא כישרונות, אבל באוריינטציה שונה – פיזית יותר, מהירה יותר, יעילה יותר.
המאבק הסטטיסטי
הנתונים מספרים סיפור מורכב. אייאקס מובילה במספר האליפויות ההיסטורי (36 לעומת 24 של פ.ס.וו), אבל בעשור האחרון התמונה שונה לחלוטין. מאז 2015, פ.ס.וו זכתה ב-6 אליפויות לעומת 4 של אייאקס.
מה שמעניין הוא לא רק מספר התארים, אלא איך כל קבוצה מגיעה אליהם. אייאקס נוטה לנצח בסטייל – עם כדורגל יפהפה ושליטה רבה. פ.ס.וו נוטה להיות פרקטית יותר, לעתים מכוערת יותר, אבל יעילה לא פחות.
דוגמה בולטת: עונת 2022/23. אייאקס, תחת המאמן אלפרד שרודר, שיחקה כדורגל מהפנט אבל לא עקבית. פ.ס.וו של רוד ואן ניסטלרוי, שהייתה פחות מרשימה מבחינה אסתטית, הצליחה לשמור על יציבות לאורך כל העונה.
למה הקלאסיקו הזה כל כך מרתק?
אחת הסיבות שהיריבות הזו מרתקת היא שהיא מייצגת מתח שמוכר לכל אוהד ספורט: יצירתיות מול יעילות, מורשת מול חדשנות, אמנות מול תוצאות.
כשאייאקס מארחת את פ.ס.וו באמסטרדם ארנה, הקהל מצפה להצגה. המאמן של אייאקס יודע שאם הקבוצה תנצח 1-0 במשחק מכוער, חלק מהאוהדים יתאכזבו. פ.ס.וו, לעומת זאת, זוכה לשבחים על ניצחונות "מלוכלכים" – כי הטיעון המרכזי של המועדון תמיד היה שאסתטיקה היא בונוס, לא מטרה.
ההשפעה על הכדורגל ההולנדי
היריבות הזו משפיעה על כל הליגה. כששתי הקבוצות הגדולות מתחרות כל כך חזק, השחקנים שלהן נדחפים לרמות גבוהות יותר – וזה מיטיב עם הנבחרת הלאומית.
בנוסף, התחרות בין מודלי הפיתוח שלהן יוצרת בריאות תחרותית. האקדמיה של אייאקס משקיעה בזיהוי כישרונות מגיל 7, בעוד פ.ס.וו מתמקדת בגילאי 15-18. שתי הגישות עובדות, ושתיהן מייצרות שחקנים לנבחרת.
איך צופים במשחק?
כאוהד, כדאי להבין שהמפגש הזה מצריך גישה שונה. זה לא משחק שמסתיים ב-0-0 לעתים קרובות. בשנים האחרונות, הממוצע עומד על כ-3.5 שערים למשחק. הסיבה ברורה: שתי הקבוצות מתקשות לשחק בהגנה כשהן נפגשות. הלחץ התקשורתי, הציפיות, והגאווה – כל אלה דוחפים להתקפה.
גם על המגרש, גם על הדשא הכלכלי
אי אפשר לדבר על היריבות הזו בלי להזכיר את הצד הכלכלי. אייאקס היא מועדון עם מותג בינלאומי חזק יותר. אוהדים ביפן, בארצות הברית ובאוסטרליה לובשים חולצות של אייאקס. פ.ס.וו נהנית מקהל מסור יותר ביחס לגודל העיר שלה, אבל מוכרת פחות מרצ'נדייז בינלאומי.
ובכל זאת, פ.ס.וו מצליחה יותר בשוק ההעברות. הרווחים ממכירת שחקנים כמו קודי גאקפו, נוני מדואקה ויוראן טבאמש מחזקים את התקציב ומאפשרים למועדון להשקיע מחדש.
מבט לעתיד
העונה הקרובה מבטיחה להיות מרתקת במיוחד. אייאקס בתהליך בנייה מחדש, עם סגל צעיר ומאמן שמנסה להחזיר את הזהות ההתקפית. פ.ס.וו נראית יציבה יותר, עם שחקנים מנוסים בליגת האלופות.
אבל כמו תמיד, הכדורגל ההולנדי מזכיר לנו שהכל יכול להשתנות תוך 90 דקות. בדיוק בגלל זה כדאי לראות כל משחק ביניהן.
---