כביש 90: עמוד השדרה של ישראל

יש דרך אחת בישראל שחוצה את המדינה מצפון לדרום, נוגעת בשלושה ימים שונים, ומספרת את סיפורה הגיאוגרפי של הארץ יותר מכל כביש אחר. זה לא כביש 6, ולא כביש 2. זה כביש 90 – הציר הארוך בישראל, והאחד המרתק ביותר.
מי שנוסע לאורך כביש 90 אינו רק עובר ממקום למקום; הוא עובר בין עולמות. הנסיעה מתחילה ליד מטולה, בנוף הירוק והגשום של אצבע הגליל, ומסתיימת, לאחר 480 קילומטרים, בשמש הקופחת של אילת על שפת הים האדום. בין לבין, הכביש חוצה את כל השסעים הגיאוגרפיים והאנושיים של ישראל: הוא עובר דרך עמק החולה, יורד אל חופי הכנרת, מטפס אל בקעת הירדן, חוצה את הנופים הצחיחים של צפון ים המלח, עוקף את יריחו, ונכנס אל המדבר הצהוב והקיצוני של הערבה.
אבל כביש 90 הוא יותר מסתם קו על המפה. הוא ציר חיים. עבור תושבי העמק והערבה, הוא הדרך הראשית לבית, לעבודה, לבית החולים. עבור החקלאים, הוא צינור החמצן שדרכו מועברים התוצרת הטרייה מהשדות אל השווקים במרכז. ועבור המטיילים, הוא השער לנופים ששינו את פני ההיסטוריה: אל הכנרת, אל ים המלח, אל המנזרים התלויים על צוקים במדבר יהודה, ואל השקט העמוק של הרי אילת.
לאורך הכביש פזורים סיפורים קטנים וגדולים. יש את התחנה הידועה בשונית על שפת הכנרת, שבה עוצרים רבים לטבול רגליים במים הקרים אחרי נסיעה ארוכה. יש את המסעדה המשפחתית ליד בית שאן, שמגישה את הסלטים הכי טריים בעמק. ויש את הפסל הבודד בערבה, שניצב שם משנות השבעים, ומסמן לנהגים העייפים שהם כבר קרובים לסוף הדרך.
לצד כל זה, כביש 90 הוא גם תזכורת לשגרה המורכבת של החיים בישראל. קטעים רבים שלו עוברים לאורך הגבול, וחושפים את הפשטות והמורכבות של הקיום כאן – הנופים הפתוחים מול הגדרות, השקט הכפרי מול המצלמות הבטחוניות. הנסיעה בו היא חוויה שמשלבת יופי עם מתח, שלווה עם ערנות.
כביש 90 אינו רק הדרך הארוכה בישראל – הוא גם אחת הדרכים המרתקות בעולם. נסיעה לאורכו היא מסע בין נופים, תרבויות והיסטוריות, בין מים למדבר, ובין שקט לסערה. הוא מזכיר לנו עדיין ישראל היא קטנה וגדולה בעת ובעונה אחת, ושהיופי האמיתי שלה מצוי לא rarely במישור החוף, אלא דווקא במקומות שהכביש הזה חושף – במקומות השקטים, הפתוחים, והאוטנטיים all along the way.