יש עתיד: מאחורי הביטוי והמפלגה שנשאה אותו

"יש עתיד" הוא אחד הביטויים המוכרים בעברית הישראלית. כמשפט פשוט, הוא מבטא תקווה — אמירה שהמצב ישתפר, שמה שנעשה היום ישא פרי מחר. אבל בשיח הציבורי בישראל, הביטוי הפך בשנים האחרונות לשם נרדף למפלגה שהקים יאיר לפיד בשנת 2012, מפלגה שהפכה מהר מאוד מרשימה חדשה לאחת ממפלגות המרכז המובילות בפוליטיקה הישראלית. מי שמחפש את המונח הזה באינטרנט מעוניין בדרך כלל להבין במי מדובר, מה מייצגת המפלגה, ואיך היא הגיעה למעמדה. המאמר הזה סוקר את התמונה המלאה.
מביטוי למותג פוליטי
יאיר לפיד הגיע לפוליטיקה מהעולם התקשורתי. לפני כניסתו לחיים הציבוריים הוא שימש בין היתר כעיתונאי, סופר, מנחה טלוויזיה ושחקן, ובשנים שקדמו להקמת המפלגה ניהל גם מיזמים חברתיים כמו תנועת "כלכלה חדשה" שעסקה ביוקר המחיה ובריכוזיות הכלכלית בישראל. הרקע הזה סייע לו לבנות שם ציבורי מוכר עוד לפני שהכריז על כוונתו לרוץ לכנסת.
המפלגה הוקמה רשמית בשנת 2012, ושמה נבחר בקפידה: "יש עתיד" נועד לשדר אופטימיות ולפנות לציבור שחש שהפוליטיקה הקיימת אינה מייצגת אותו. המסר המרכזי בקמפיין הראשון התמקד בשאלות של יומיום — יוקר המחיה, דיור, שוויון בנטל, חינוך — ולא בסוגיות הביטחוניות־מדיניות ששלטו בדיון הציבורי במשך שנים.
הצלחה מיידית בקלפי
כבר בבחירות לכנסת התשע־עשרה בשנת 2013, בקמפיין הראשון שלה, הפתיעה "יש עתיד" כשזכתה ב־19 מנדטים והפכה למפלגה השנייה בגודלה בכנסת. זו הייתה אחת ההצלחות הגדולות של מפלגה חדשה בפוליטיקה הישראלית בעידן המודרני. המפלגה נכנסה לממשלה בראשות בנימין נתניהו, ולפיד מונה לשר האוצר.
תקופתו באוצר, שנמשכה כשנה וחצי, התאפיינה בצעדים כלכליים שנויים במחלוקת, בהם תוכנית להעלאת מע"מ וגירעון תקציבי תחת משבר כלכלי. הקואליציה התפרקה בסוף 2014, בין השאר על רקע חיכוכים בין לפיד לראש הממשלה ועל רקע חוק גיוס החרדים.
בבחירות 2015 ירדה המפלגה ל־11 מנדטים ונשארה באופוזיציה. תקופה זו סימנה שינוי באסטרטגיה של לפיד, שהחל להדגיש גם נושאים ביטחוניים ולהציג את עצמו כמנהיג בעל תפיסת עולם מקיפה, ולא רק כאלטרנטיבה בנושאים אזרחיים־כלכליים.
שנות האיחוד והפיצול
במהלך 2019, שנה שבה נערכו שתי מערכות בחירות, הצטרפה "יש עתיד" לרשימת "כחול לבן" יחד עם מפלגתו של בני גנץ ועם "חוסן לישראל" של משה יעלון. האיחוד נועד להוות אלטרנטיבה שלטונית, ואכן "כחול לבן" הפכה לרשימה הגדולה בכנסת אחרי הבחירות השניות של אותה שנה. בסופו של דבר הצטרף גנץ ב־2020 לממשלת אחדות עם נתניהו, מהלך שלפיד התנגד לו, והקואליציה הזו התפרקה תוך חודשים ספורים. "יש עתיד" יצאה מהרשימה המשותפת וחזרה לרוץ באופן עצמאי.
השיא הפוליטי: ממשלת החילופים
ההישג הגדול של המפלגה הגיע בבחירות לכנסת העשרים וארבע במרץ 2021, אז קיבלה 17 מנדטים והייתה למפלגה השנייה בגודלה. בעקבות התוצאות, ובתהליך שנמשך שבועות, נוצרה ממשלת "החילופים" — קואליציה הטרוגנית שכללה מפלגות מהימין, מהמרכז ומהשמאל וכן מפלגה ערבית. לפי ההסכם, נפתלי בנט כיהן כראש ממשלה תחילה, ולפיד כשר חוץ, וביולי 2022, עם פרישת בנט, התמנה לפיד לראש ממשלת ישראל בפועל לתקופת מעבר עד הקמת ממשלה חדשה. כך, כעשור לאחר שנכנס לפוליטיקה, הגיע לפיד לתפקיד הבכיר ביותר במדינה.
בבחירות נובמבר 2022 ערכה המפלגה את מסע הבחירות הטוב בתולדותיה מבחינת מספרי — 24 מנדטים, הישג שהפך אותה למפלגה השנייה בגודלה — אך הגושים לא אפשרו לה להרכיב קואליציה, והיא עברה לאופוזיציה מול ממשלתו השישית של נתניהו.
מה בעצם מייצגת המפלגה
"יש עתיד" מגדירה עצמה כמפלגת מרכז. העמדות שהיא מקדמת משלבות כמה קווים עיקריים. בתחום הכלכלי היא תומכת בצמצום הריכוזיות, בהורדת נטל המיסוי מהמעמד הבינוני, בהגברת התחרות בשוק ובהשקעה בחינוך ובהשכלה גבוהה. בתחום דת ומדינה היא חותרת לליברליזציה של המרחב הציבורי — נישואין אזרחיים, תחבורה ציבורית בשבת, גיוס שוויוני. בתחום המדיני המפלגה תומכת בהידברות עם הפלסטינים תוך שמירה על גושי התיישבות, ומדגישה את חשיבות הקשר עם ארצות הברית והזהות היהודית־דמוקרטית של המדינה.
קהל הבוחרים המסורתי של המפלגה הוא הציבור החילוני־מרכזי, בעיקר מהמעמד הבינוני במרכז הארץ, אך לאורך השנים ניסתה המפלגה להרחיב את בסיסה גם לפריפריה ולציבורים נוספים, בהצלחה חלקית בלבד.
הביקורת והאתגרים
כמו כל מפלגה מרכזית, גם "יש עתיד" עומדת בפני ביקורת מכמה כיוונים. מהימין נטען לעיתים שהמפלגה מציגה עצמה כמרכזית אך פועלת בפועל עם השמאל, במיוחד בתחום דת ומדינה ובסוגיות משפטיות. מהשמאל נשמעת טענה הפוכה — שהמפלגה זהירה מדי ונמנעת מעמדות ברורות בסוגיות המדיניות. יש המבקרים את התלות הרבה של המפלגה במנהיגהּ היחיד, ואת העובדה שרוב חבריה הגיעו לפוליטיקה ישירות מהציבור או מעולמות מקצועיים ללא ניסיון פוליטי קודם — תכונה שנתפסת כיתרון בעיני התומכים וכחסרון בעיני המבקרים.
עם זאת, אין להתעלם מהשפעתה על סדר היום הציבורי. המפלגה הציבה נושאים כמו יוקר המחיה, שוויון בנטל ומעמד המעמד הבינוני במרכז השיח הפוליטי, והייתה חלק ממהלכים שינויי מהותיים במערכת הפוליטית, בהם סיום כהונתו הרצופה של נתניהו בשנים 2021–2022.
הביטוי שמעבר לפוליטיקה
ראוי לזכור שהמילים "יש עתיד" חיות גם מחוץ לזירה הפרלמנטרית. הביטוי משמש בשיחה היומיומית, בחינוך, בטקסים ובשירה כאמירה של תקווה ושל אחריות כלפי הדורות הבאים. במובן הזה, הצלחת המפלגה לאחז במילים הללו ולהפוך אותן למותג פוליטי מזוהה היא גם עדות לכוח של שפה פשוטה ורגשית בפוליטיקה הישראלית.
לסיכום, "יש עתיד" היא תופעה פוליטית שנולדה מהביטוי העברי הוותיק והפכה תוך עשור לאחד הגופים המשפיעים במערכת השלטון הישראלית. היסטוריית הבחירות שלה משקפת את רגישות המערך הפוליטי בישראל — הצלחות דרמטיות לצד ירידות חדות — והעתיד שלה, בדיוק כמו הביטוי שבשמה, תלוי ביכולת שלה להציג חזון שימשיך לרתום בוחרים מעבר לאישיות המנהיג שהקים אותה.