כשהנוער שלנו לובש כחול-לבן: מה שקורה מאחורי הקלעים של נבחרת ישראל הצעירה

המועמד מספר 7 מושך את הגרביים עד הברך, מסתכל לרגע על הלוגו של ההתאחדות, ואז פונה לחברו: "אתה מבין שבעוד שנה אנחנו כבר לא כאן?" הם שניהם בני 19, שחקני ליגת העל, אבל כאן, באולם הוועידות של מלון באילת, הם שוב ילדים שמנסים להתרגל למושג "נבחרת".
המאמן עומד ליד הלוח עם מרקר אדום. הוא לא מדבר על טקטיקה עדיין. "לפני שאנחנו מדברים על כדורגל," הוא אומר, "ננקה משהו מהשולחן. אתם לא כאן כי אתם הכי טובים בארץ. אתם כאן כי אתם הכי מתאימים למה שאנחנו מנסים לבנות."
זה לא מה שרוב השחקנים ציפו לשמוע ביום הראשון. הם גדלו על סיפורים על נבחרות הנוער של ארגנטינה וברזיל, על טורנירים בינלאומיים שמעלים שחקנים לגדולה. אבל כאן, בנבחרת ישראל הצעירה, הקונספט שונה לגמרי.
ההתאחדות לכדורגל בישראל לקחה החלטה מעניינת לפני כמה שנים: במקום להתמקד רק בתוצאות, הם יבנו מערכת שמכינה שחקנים למשהו גדול יותר – לא רק לנבחרת הבוגרת, אלא למקצוענות אמיתית. זה אומר שמי שמגיע לכאן לא בהכרח המלך של גילו, אלא זה שמראה את הפוטנציאל לגדול בחו"ל, להתמודד עם לחצים שמעבר לגבולות הארץ הקטנה שלנו.
באחד האימונים, כשהשחקנים עושים תרגיל התקפי, המאמן הראשי עוצר את המשחק ושואל את הקשר: "למה אתה העברת את הכדור שם?" הקשר, בן 18 ממכבי תל אביב, מביט בו מופתע. "כי זה מה שעושים בליגה שלנו," הוא עונה. "בדיוק," אומר המאמן, "וזה למה אנחנו כאן – לשנות את מה ש'עושים בליגה שלנו'."
האתגר הכי גדול של נבחרת ישראל הצעירה הוא לא היריבות הבינלאומיות. זו השגרה הישראלית שמחכה להם כשהם חוזרים הביתה. אחד השחקנים, שחקן רכש חדש של מועדון הולנדי, מספר על המפגש האחרון של הקבוצה: "חזרתי לארץ אחרי חודשיים באימונים קשים באירופה, והמאמן שלי במועדון הישראלי שואל אותי למה אני לא משחק כמו שם. איך אני מסביר לו ששם אני משחק אחרת?"
זו הסיבה שבגללה ההתאחדות החליטה ליצור "כאן ועכשיו" נפרד עבור השחקנים הצעירים. הם לא רק נוסעים לטורנירים – הם לומדים איך לחשוב כמו שחקנים בינלאומיים. במהלך אחד ממחנות האימונים באילת, הם עושים סדנאות פסיכולוגיה ספורט עם שחקנים לשעבר שעשו את הדרך לליגות הגדולות באירופה. אחד מהם, ששיחק בעבר באיטליה, אומר להם: "הכישרון שלכם לא יעזור לכם אם אתם לא תדעו איך לישון שמונה שעות בלילה כשאתם לבד בחדר במילאנו."
המפתח הוא לא להפוך את כולם לכוכבים – זה לא יקרה. המטרה היא ליצור שחקנים שיודעים איך להתקיים במערכת שונה לגמרי מהשגרה הישראלית. השחקן הכי טוב של הקבוצה בשנה שעברה, למשל, לא זכה לתשומת לב גדולה כשהיה כאן. הוא היה שחקן רגיל, עובד קשה, שדיבר מעט. היום הוא שחקן מפתח בליגה הצרפתית. כשהוא חזר לבקר, הוא אמר: "מה שלמדתי כאן זה שאתה לא חייב להיות הגאון. אתה חייב להיות הכי מקצועי."
אחד הרגעים המעניינים בטורניר האחרון היה כשנבחרת ישראל הצעירה שיחקה נגד נבחרת גרמניה. הם הפסידו 2-1, אבל משהו השתנה במהלך המשחק. במחצית השנייה, הם הפסיקו לשחק כמו ישראלים ומאמץ להראות שהם שווים – הם פשוט שיחקו כדורגל. אחרי המשחק, המאמן הגרמני ניגש להודות להם. "זו הפעם הראשונה," הוא אמר, "שאני רואה קבוצה ישראלית שמשחקת בלי לנסות להוכיח משהו."
וזה בדיוק הנקודה. נבחרת ישראל הצעירה לא נועדה להיות מכונת ניצחונות – היא נועדה להיות מקום שבו שחקנים צעירים לומדים להפסיק להיות סמלים ולהתחיל להיות כדורגלנים.
באחד הערבים, כשהם יושבים על החוף באילת אחרי אימון, אחד השחקנים שואל את המאמן: "אז אם נפסיד בטורניר, זה אומר שהכישלון?" המאמן מחייך. "כישלון זה אם תחזרו הביתה אותם בדיוק כמו שהגעתם."
והם באמת לא חוזרים אותם. השבוע שאחרי הטורניר, אחד השחקנים כבר מקבל טלפון מסוכן מאיטליה. אחר מקבל הצעה מהולנד. הם לא כולם יעשו את זה – חלק יחזרו לליגה המקומית ויעשו שם קריירה נהדרת. אבל כולם יחזרו עם משהו חדש: הבנה שכדורגל זה לא רק מה שקורה על המגרש, אלא איך אתה חושב על עצמך כשחקן, ואיך אתה מתכונן לחיים שמחוץ לארץ הקטנה הזו.
הכוכב האמיתי של נבחרת ישראל הצעירה, בסופו של דבר, הוא לא השחקן הכי טוב – זה השחקן שמבין שהכישרון שלו הוא רק נקודת ההתחלה.