בית המשפט העליון הוקם עם הקמת המדינה בשנת 1948, והשופט הראשון שעמד בראשו היה משה זמורה. בשנותיו הראשונות ישב בית המשפט במקומות שונים בירושלים, עד שבשנת 1992 נחנך משכנו הנוכחי בגבעת רם, מבנה שתוכנן בידי האדריכלים עדה כרמי-מלמדה ורם כרמי ונתרם למדינה באמצעות קרן יד הנדיב. המבנה נודע בארכיטקטורה שלו, המשלבת חצרות פתוחות, קווים גיאומטריים ואור טבעי, והוא פתוח למבקרים שמעוניינים לצפות בדיונים, שכן רוב הדיונים מתקיימים בפומבי.
שני תפקידים בבית אחד
המאפיין הבולט ביותר של בית המשפט העליון הוא פעילותו בשתי מסגרות שונות, ולעיתים אף באותו יום.
ערכאת ערעור. בתפקידו כערכאת ערעור, בית המשפט העליון דן בערעורים על פסקי דין של בתי המשפט המחוזיים, הן בתיקים אזרחיים והן בתיקים פליליים, וכן בערעורים על החלטות של בתי דין וטריבונלים שונים שהחוק מסמיך לכך. בתיקים אזרחיים ופליליים רבים נדרש כיום אישור של בית המשפט כדי שהערעור יידון כלל — הליך המכונה "ערעור ברשות". המשמעות היא שהערעור עובר סינון ראשוני, ורק תיקים שבהם יש ממש משפטית או חשיבות ציבורית מגיעים לדיון מלא בפני הרכב שופטים.
בית הדין הגבוה לצדק — בג"ץ. כאן טמון הייחוד הגדול. בית המשפט העליון יושב כבג"ץ כשהוא דן בעתירות נגד רשויות המדינה: החלטות של שרים, של צה"ל, של רשויות מקומיות, של גופים סטטוטוריים ושל גורמים ציבוריים אחרים. בתחום זה בג"ץ הוא ערכאה ראשונה ואחרונה — אין בית משפט אחר שדן בעתירות כאלה, ולכן הפנייה אליו היא ישירה. עתירה מנהלית נגד רשות מקומית או גוף סטטוטורי מסוים דורשת כיום רשות דיון, אך עתירות נגד הממשלה, הכנסת ושרים מוגשות ישירות.
בנוסף, בית המשפט העליון דן בעתירות בחירות לכנסת, בענייני סמכות של בתי הדין הדתיים, ובסוגיות נוספות שהחוק הקצה לו במיוחד.
השופטים ואופן מינויים
על פי חוק, מכהנים בבית המשפט העליון עד 15 שופטים, אם כי מספר השופטים המכהנים בפועל השתנה לאורך השנים בהתאם למינויים. השופטים נבחרים על ידי הוועדה לבחירת שופטים, גוף בן תשעה חברים הכולל שרים מהממשלה (בראשם שר המשפטים, המשמש יושב ראש הוועדה), חברי כנסת, נציגי לשכת עורכי הדין ושופטי עליון. למינוי של שופט לבית המשפט העליון נדרש רוב מיוחד בוועדה, דבר שנועד להבטיח מינויים בהסכמה רחבה.
שני השופטים הוותיקים ביותר מכהנים כנשיא וכסגן נשיא בית המשפט. גיל הפרישה מכהונה הוא שבעים. בהרכבים הרגילים יושבים שלושה שופטים, אך בתיקים בעלי חשיבות מיוחדת מתכנסים הרכבים מורחבים.
דיון נוסף: כשההכרעה עצמה נבחנת מחדש
למרות שבית המשפט העליון הוא הערכאה האחרונה, קיים הליך חריג המכונה "דיון נוסף". כאשר הרכב של שלושה שופטים פסק פה אחד או קרוב לפה אחד בסוגיה מהותית, צד שנפגע מההכרעה יכול לבקש דיון נוסף בפני הרכב גדול יותר. זהו הליך יוצא דופן, שנעתר רק במקרים נדירים שבהם נפלה כשל מהותי בהכרעה הקודמת או שהסוגיה נוגעת לשאלה עקרונית בעלת חשיבות ציבורית. בסוגיות חוקתיות הדנות בחוקי יסוד יכולים לשבת בדיון נוסף הרכבים מורחבים במיוחד.
איך מגישים ערעור או עתירה?
מי שמעוניין לפנות לבית המשפט העליון צריך להבין כמה כללים בסיסיים.
ראשית, ההליך מחייב בדרך כלל ייצוג של עורך דין. זהו בית משפט הדן בסוגיות משפטיות מורכבות, והפרוצדורה בו דורשת ניסיון מקצועי. שנית, לכל הליך נקבע מועד הגשה שיש לעמוד בו, ובמקרים מסוימים ניתן לבקש הארכת מועד. שלישית, בהגשת ערעור או עתירה יש לשלם אגרה, שגובהה נקבע בתקנות ואפשר לבקש פטור ממנה בנסיבות מתאימות.
בערעור אזרחי או פלילי, הצעד הראשון הוא בדרך כלל בקשה לרשות ערעור — מסמך קצר שבו מנמקים מדוע יש מקום שבית המשפט יקבל את הערעור לדיון. אם הבקשה נדחית, ההליך מסתיים בשלב זה. בעתירת בג"ץ, לעומת זאת, מגישים עתירה מנומקת המפרטת את ההחלטה המנהלית שנעתרים לבטל או לשנות, את העילות המשפטיות ואת הסעד המבוקש. חשוב לדעת שבג"ץ אינו מתערב בכל החלטה מנהלית: בית המשפט בוחן בעיקר אם הרשות פעלה בסמכות, בסבירות ותוך שמיעת הצדדים, ולא אם היה עליה להגיע לתוצאה שהעותר מעדיף.
שאלות שרבים שואלים
האם אפשר לערער על פסק דין של בית הדין הרבני? בתחומים מסוימים, כמו סמכות שיפוט, כן — בית המשפט העליון דן בערעורים על החלטות בתי הדין הדתיים בענייני סמכות ובענייני סרבות גט. בעניינים מהותיים שבסמכות בית הדין עצמו, הערכאה היא בית הדין הגדול.
כמה זמן נמשך הליך בבית המשפט העליון? אין תשובה אחידה. בקשות לרשות ערעור ועתירות מסוימות מוכרעות תוך חודשים, ואילו תיקים מורכבים עשויים להימשך שנים. דחיפות מוצדקת, למשל בענייני חירות הפרט, מטופלת בהליכים מזורזים ולעיתים אף בדיון מיידי.
האם כל אחד יכול להגיש עתירת בג"ץ? על מנת להגיש עתירה נדרשת זכות עמידה — קשר אישי בין העותר לעניין שבו הוא עותר. עם זאת, לאורך השנים בית המשפט הקל בהדרגה את תנאי העמידה גם לעותרים ציבוריים ולארגונים בנסיבות מתאימות, וכיום ניתן להגיש עתירה ציבורית באמצעות עמותה רשומה בתנאים מסוימים.
מעמדן של ההכרעות
פסיקתו של בית המשפט העליון מחייבת את כל בתי המשפט האחרים בישראל. הלכות שנקבעו בו מעצבות את המשפט הישראלי לדורותיו — מדיני חוזים ונזיקין ועד זכויות אדם ומשפט מנהלי. כך למשל, מתחילת שנות התשעים, בעקבות החלתם של חוקי היסוד, פיתח בית המשפט העליון את תורת הביקורת השיפוטית על חוקים, סוגיה שליוותה את המערכת מאז ועד היום.
דווקא משום כך, סוגיות שבהן דן בית המשפט נוגעות לעיתים קרובות לשאלות ציבוריות סבוכות, והכרעותיו מעוררות דיון ציבורי רחב. עמדותיהם של אזרחים לגבי סמכויותיו של בית המשפט העליון, היקף התערבותו בהחלטות הרשות המבצעת ואופן מינוי השופטים נתונות בשנים האחרונות במחלוקת ציבורית ערה. מי שמבקש להתעדכן בנושא עושה זאת היטב כשהוא מכיר תחילה את המסגרת המשפטית הקיימת — את החוקים הקובעים את סמכויות בית המשפט, את הליכי המינוי ואת סוגי התיקים שהוא דן בהם.
לפני שפונים לבית המשפט העליון
לא כל מחלוקת מגיעה לעליון, ולא כל אכזבה מפסק דין מצדיקה ערעור. לפני פנייה לבית המשפט כדאי לבחון כמה שאלות: האם קיימת עילה משפטית אמיתית ולא רק חוסר שביעות רצון מהתוצאה? האם עמדת המועדים הקבועה בחוק? מה הסיכוי שהבקשה תתקבל לדיון? ומה העלות הכספית והרגשית של הליך שעשוי להימשך זמן רב?
ייעוץ עם עורך דין המתמחה בתחום הרלוונטי — אזרחי, פלילי או מנהלי — יכול לחסוך זמן וכסף ולסייע להחליט אם ההליך בבית המשפט העליון הוא הצעד הנכון. גם מי שאינו נדרש לפנות לבית המשפט בעצמו ימצא שהיכרות עם אופן פעולתו מסייעת להבין את מערכת המשפט בישראל כולה: כיצד מוכרעות מחלוקות, כיצד נבדקות החלטות של רשויות השלטון, וכיצד נשמרת האיזון בין הרשויות. בית המשפט העליון אינו רק ערכאה שאליה פונים בעת מחלוקת — הוא מוסד מרכזי שפעילותו משפיעה, בדרך זו או אחרת, על חיי היום־יום של כל תושבי המדינה.