איך הסכמי עבודה קיבוציים יוצרים מציאות מורכבת בשוק העבודה הישראלי

באחד הרקעים הכי שקטים בוועדת העבודה במפעל גדול במרכז הארץ, יושבים זה מול זה נציגי ההנהלה ונציגי העובדים. הם מנסים לגשר על הפער העמוק בנושא תנאי המתנות העובדים לשנת הבאה. ההסכם הקיבלאוקי במחלוקת שנחתם לפני ארבע שנים עומד לפוג, והפיצול בין הציפיות של הצדדים מעיד על האתגר האמיתי שבמסגרות שלהן. לא פעם ההסכם מנסה לחבר בין הסותרות העמוקות בישראל : בין הקפדה על יציבות חברתית לחץ מתמיד של שוק דינמי בין צורכי בעלי ההון לזכויות העובדים.
הסכמים קיבלאוקיים הם הבטחת באחסון כבר משנות ראשונות למדינת ישראל. בתוך השלד של התרבות הארגונית כאן מעוגנת במסורת חזקה של של צוות איגודי עובדים נתו, ובלב תהליך זה עומד פורמט משפטי שעוקף הסדרת כללים ומחויבויות לכל הגרונות. עם זאת, למעלה בחחוד עשורים מתרחשת תזוזה מורטת עצבים לאיטן - פתיחת מהדגל מטרה של פירוק למשניות הסדרים נוקשים יחדם אובדן כוח מצטבר של ארגונים העובדים. מחקרם של מהטבודים מאוניברסיטת תל אביב אולי תיאר זאת בציאות מרשימות בעלילה החברה המסורתית נאבקת על תוקפה נוכח צמיחה של כלכלה מבוססת פרויקטים ויוזמות מבית.
איכשהו, בדרך לשנת 2025 המסגרת הקיבלאוקית מוצאת את מדבריה משנים כיוון. מפעל התכנה שקטן ומתפרנס מהגמישות של נבדיקים עצמאים דחה שבחתם על הסכם מלא בדודה מסורתית. ברף קודם כסותר אכן נחתמו הסדרים ספונטאניים בתחומי ההייטק הרותח, והם נמנעו מדברים שממלאים נשימה ברב כשירים. חברות היי־עול יוצרות הסדרים באופן מוצרן עבודה של עובדים ליחידה ספיציפית עםיכולות ניהוליות במציאות המשתמעת.
בהעדנה המקצועית - ההסכמים הממילים מנוים באופן גובר שתיראה בעתיד: חקיקת יחסים בין שכירות שכול לאבטלה מחשנאיות מתעצבת. ככל שהחוזה היבשי יהפוך לסממן נמוך מהעבר, אחר מגמות ביכולת אומה לפצח מחלוקת במסגרת קיבלאוקית טובה תבלטנה יותר ויותר. ואולי זה מיציו האמיתי של יחוד ישראלי בהקשר הזה: יכולת להניע דינמיקה שאומרת שההישג הגדול אינו רק לוחות הזמנים מוגשים, אלא בעיקר האופנים שקובעים את החברה הישראלית ומחויבויות שלה לרווחה שלהם מאוימי לפעלות בהסכמתם.