האסון בנפאל: רעידת האדמה ב-2015 והשנים שאחריה

רעידת האדמה שהכתה בנפאל ב-25 באפריל 2015 נחשבת לאחד האסונות הטבעיים הקשים ביותר שידעה המדינה ההררית. שנים אחר כך, המונח "האסון בנפאל" עדיין מתייחס לאותו רעש באזור קטמנדו – רעש שהחריב ערים, גבה אלפי קורבנות ושינה את פניה של המדינה מקצה לקצה. כדי להבין את התמונה המלאה, חשוב לחזור לרגעים הראשונים של אותו בוקר שבת הגורלי.
בשעה 11:56 לפי השעון המקומי, רעידת אדמה בעוצמה 7.8 בסולם מגניטודה פגעה באזור לאמונג, הנמצא בין קטמנדו לפוקהרה. הרעש נמשך דקות ארוכות, אך השלכותיו ממשיכות להשפיע על נפאל גם כעשור לאחר מכן. עדויות מהשטח תיארו מבנים שקרסו כמו קלפי משחק, כבישים שנבקעו ומפולות שלגים שהידרדרו על מטפסי ההרים. באוורסט, האתר המפורסם ביותר בעולם לטיפוס הרים, נהרגו עשרות מטפסים במפולת שהשתוללה במחנה הבסיסי.
הנתונים מאחורי האסון כבדים: יותר מ-9,000 הרוגים, כ-22,000 פצועים ומאות אלפי מבנים שקרסו חלקית או כליל. אונסק"ו העריכה כי 691 אתרי מורשת באזור קטמנדו נפגעו, ובהם מקדשי כיכר דורבר העתיקה שהוכרזה כאתר מורשת עולמית. ב-12 במאי, כשבועיים וחצי אחרי הרעש הראשוני, פקדה את אזור סינדופולצ'וק רעידת משנה שנייה בעוצמה 7.3 שהוסיפה לנזק. כפרים שלמים באזורים כפריים, שהיו ממילא מבודדים בשל תנאי השטח, נותקו לחלוטין מהעולם – בלי דרכים, בלי חשמל ובלי אמצעי תקשורת זמינים.
עבור ישראלים רבים, האסון בנפאל הוא גם סיפור הצלה. מאות ישראלים שהו אז במדינה, רובם מטיילים צעירים. תוך שעות ספורות יצאו לקטמנדו משלחות חילוץ והצלה, ובהן צוותי צה"ל, מד"א וגורמי סיוע נוספים. בקטמנדו הוקם בית חולים שדה שהעניק טיפול רפואי למאות פצועים, וישראלים חולצו ממקומות נידחים במבצעים מורכבים. נוכחותם של ישראלים רבים באזור האסון הפכה את האירוע לסיפור בעל משמעות ציבורית גדולה בישראל, וגם שנים אחר כך הוא נלמד כמקרה מבחן בהתמודדות עם אסון בקנה מידה בין-לאומי.
מדוע נפאל כה חשופה לרעידות אדמה? התשובה נעוצה בגיאולוגיה. נפאל יושבת על הגבול שבין הלוח ההודי ללוח האירואסייתי – שני לוחות טקטוניים שהתנגשותם יצרה את רכס ההימלאיה עצמו. התנועה בין הלוחות נמשכת גם ברגעים אלה, ולכן האזור כולו נמצא בסיכון גבוה לרעידות אדמה מדי כמה עשורים. נוסף על כך, שיטות הבנייה המסורתיות, בעיקר בכפרים, התבססו על לבני בוץ ואבן ללא שלד בטון מזוין, והדבר העצים מאוד את עוצמת ההרס.
ההשלכות הכלכליות היו קשות מנשוא עבור אחת המדינות העניות באסיה. הנזק הישיר והעקיף הוערך בכ-10 מיליארד דולר – סכום שהיווה מחצית מהתוצר המקומי הגולמי של נפאל באותה שנה. ענף התיירות, שמהווה מקור הכנסה מרכזי, ספג ירידה חדה: מלונות נהרסו, מסלולי טרקים נחסמו ותיירים רבים ביטלו את הגעתם. תהליך השיקום נמשך שנים, ובמסגרתו סייעו מדינות רבות, בהן ישראל, בשיקום מבנים, בתי ספר ותשתיות.
אלא שההיסטוריה של נפאל אינה מסתיימת ברעידת האדמה של 2015. המדינה חוותה מאז אסונות נוספים – שיטפונות עזים בעונת המונסון, מפולות בוץ, מפולות שלגים ותאונות מטוסים. בינואר 2023 התרסק מטוס של חברת ייטי איירליינס סמוך לפוקהרה, וכל 72 נוסעיו ואנשי הצוות נספו. התאונה, הקטלנית ביותר בתולדות התעופה האזרחית של נפאל מזה שלושה עשורים, הציפה מחדש שאלות על בטיחות הטיסה במדינה שבה שדות התעופה ממוקמים לעיתים קרובות בעמקים צרים מוקפי הרים.
למרות הכול, נפאל עדיין מושכת מטיילים ישראלים ומבקרים מכל העולם – בזכות הנופים המרהיבים, מסלולי הטרקים והתרבות העשירה. אבל האסון שהכה בה ב-2015 הוא תזכורת לכך שיעד מרוחק דורש היערכות. לכל מי שטס לנפאל מומלץ לבדוק את ההנחיות העדכניות של משרד החוץ, לרכוש ביטוח נסיעות מקיף המכסה גם פינוי רפואי, וללמוד על נהלי החירום המקומיים. באזורים המועדים לרעידות אדמה, הכרת מקומות מפלט, מסלולי מילוט ומוקדי חירום יכולה להיות ההבדל בין חוויה חיובית למצב מסוכן.
הסיפור של האסון בנפאל הוא, במובנים מסוימים, סיפורם של אסונות טבע בעולם המודרני כולו: מפגש בין עוצמה טבעית אדירה ובין תשתיות שלא תמיד עומדות בפניה. לקחי רעידת האדמה של 2015 הובילו לשינוי בתקני הבנייה במדינה, לחיזוק מערכי החירום ולהבנה עמוקה יותר של חשיבות ההיערכות המוקדמת. עבור מי שבוחרים לבקר בה, ועבור מי שעוקבים אחריה מרחוק, נפאל היא דוגמה חיה לכוח ההתאוששות האנושי – וגם תזכורת לכך שהטבע אינו צופה פנים.