פעם היה מספיק להתיישב באולם קטן ברחוב דיזנגוף או בתל אביב כדי להיווכח בכוח של במאי ומשחק. היום, אותו כוח נמדד לא רק בשורות על הבמה, אלא גם בדרך שבה השחקן מתממשק אל מול מצלמה ביתית,
כשאנחנו צופים בדרמה ישראלית מרתקת או יושבים באולם חשוך של תיאטרון, תשומת הלב שלנו מופנית באופן טבעי אל השחקן. אנחנו רואים את הניצוץ בעיניים, את הרעד בקול, את השקט הרגעי לפני סערה.