רוב הישראלים לא ימצאו את עצמם מעורבים במעצר פיזי במהלך חייהם. אבל מי שכן יעבור את החוויה—בין אם כחשוד, עד, או אפילו קרוב משפחה שנקרא לחקירה—יעיד שזה לא מה שציפו. לא בגלל האלימות שב
בית המשפט העליון, כמו בכל מערכת משפטית אמיתית, אינו מקום שבו סעיפי חוק הופכים באופן אוטומטי לתשובות חד־משמעיות. כשאזרח עומד מול סמכות המדינה, כשבטחון נפגע ואזרחות נבחנת, השופט לא מ
כשמתמנה ממשלה חדשה, העיניים של הציבור, התקשורת ומערכת המשפט נישאות מיד לדמות אחת. לא לראש הממשלה, ולא לשר האוצר. הזרקור מופנה אל שר המשפטים. התפקיד הזה, שנראה לעיתים כמו תפקיד טכני
כשכותרת על פשע חמור פורצת לתודעה הציבורית, ישנה שנייה של שתיקה קולקטיבית. לא משנה כמה צרכנו תכנים המציגים אלימות על המסך, הידיעה היבשה שמישהו נטל בכוונה את חייו של אחר עוצרת את הנש
השיחה הציבורית סביב בית המשפט העליון בישראל נוטה להתמקד ברגעי שיא – פסקי דין דרמטיים, עתירות שנויות במחלוקת, ומחלוקות פוליטיות סביב גבולות סמכותו. אבל מי שעוקב מקרוב יודע שבית המשפט העליון הוא קודם כל מוסד שגרתי. רוב שעות פעילותו מוקדשות לע